לפני כ-4 שנים הייתי בטיול הגדול שלי בהודו, וממש לא חשבתי אז על להביא ילדים לעולם. ולמרות זאת, באחד מימי המעושנים בעמק פרוואטי, החלפתי עם ידיד ספר שסיימתי לקרא, בספר תורת הרצף.משום מה הספר עניין אותי מאד, וסיימתי לקרא אותו תוך ימים ספורים של אין ספור צ'ילומים.עד היום שבו גיליתי במפתיע שאני בחודש שלישי, חשבתי לתומי שהתאוריה בה דוגל הספר היא הדרך האופטימלית לגדל בה ילד.
אין ספק שלא הייתה לי סיבה ממשית להתעעסק יותר מידי בדרך הנכונה ביותר לגדל בה ילד עד שלא ממש הייתי חייבת. אבל יום אחד לפני 9 חודשים זה קרה, וגיליתי שיש לי פחות מחצי שנה לחשוב על הנושא.
כמובן שנזכרתי בתורת הרצף ורצתי לעיין בספר שוב, אבל הפעם נזכרתי לשאול כמה שאלות מטרידות בנוגע לשיטה אותה מציע הספר, שאלות כמו-איך אפשר להמשיך ולהיות סטודנטית עם תינוק צמוד על הידיים?
איך אפשר לעבוד עם תינוק צמוד על הידיים?האם ביתי באמת תלמד משהו על החיים מלראות אותי כל היום על המחשב?האם היא תפתח בי תלות מוגזמת?האם תינוקות בהודו באמת יותר עצמאיים ומאושרים ? והאם כל השיטה הזאת באמת מתאימה לחיים המודרניים?חשבתי על השאלות האלה מידי פעם, ולפני שהספקתי להבין שאני עומדת להיות אמא,ים נולדה.
אחת המתנות שקיבלתי ללידה מחמתי היו הספרים של הלוחשת לתינוקות. היא סיפרה לי שהחותנות של חברה שלה רואות את הספר כתנ"ך ולא עושות דבר עם התינוק מבלי להתיעץ בספר. התחלתי לקרא את הספר ביד אחת, כשביד השניה החזקתי את ים בעודה יונקת. בהתחלה הוא נראה מתוק וחינני (למרות שהעיצוב של העטיפה מזעזע) אך כבר בפרק הראשוןלא נראה לי כל הסיפור הזה של שגרה מובנית. מה לי ולשגרה?
כשהגעתי לפרק השלישי בערך, קצת הצטערתי שלא קראתי את הספר לפני הלידה. אולי עדיף לסבול משגרה ולא להפוך לפעמים למוציץ אנושי? אולי עליי לשנות למין הקצה את כל גישת ההורורות שלי?
בינתיים סיימתי את הספר עם תינוקת (מהממת) בת 3 חודשים, ובלי שיטת הורות שניתן לקרא עליה באיזשהו ספר.החיים של ים מאד רחוקים משגרת ה"איזי", ולא נראה לי שהיא סובלת משגרת היום המבולגנת שלנו.
למעשה אפשר לומר שמה שמשותף לשתי התאוריות האלה לגידול ילדים והוא כנראה לא מבדיל בין הורות מהמזרח לבין הורות מהמערב הוא,תשומת לב לילד, התייחסות אליו בכבוד, וביטחון בגישה ההורית.
בשלושת אלה אין ספק שאני מצטיינת. פיתחתי את גישת מור האישית שלי לגידול ים, בה אני מנסה להתבונן בה ולהחליט למה היא זקוקה, בלי לפחד שהיא תהיה מפונקת, בלי לקבוע לה לוחות זמנים, בלי לשאת אותה כל היום על הידיים, ובלי לחשוש בכל פעם שהיא לא איתי לרגע.
בחרתי לגדל אותה בגישה חופשית, לקחתי חופש של סימסטר שלם בכדי להכיר אותה ולגדל אותה בנחת ובאהבה, ואומנם שני הספרים נתנו לי הרבה ידע וחומר למחשבה, אך אף אחד מהם לא שיכנע אותי שעלי ללכת בניגוד לאינסטינקטים שלי ולעשות משהו שלא מרגיש לי נכון. אני בטוחה שיוצא לי לטעות מידי פעם, ושאני אגלה בעתיד עוד טעויות שעשיתי, אבל בעיני זה חלק מהמהות ההורית, וגם חלק מהקסם של להפוך לאמא, וזה לא בא בקלות, וזה לפעמים מאד מבלבל אבל נראה לי שאם אני אגדל את ים לפי מתכון, זאת תהיה הטעות הגדולה ביותר.
אין ספק שלא הייתה לי סיבה ממשית להתעעסק יותר מידי בדרך הנכונה ביותר לגדל בה ילד עד שלא ממש הייתי חייבת. אבל יום אחד לפני 9 חודשים זה קרה, וגיליתי שיש לי פחות מחצי שנה לחשוב על הנושא.
כמובן שנזכרתי בתורת הרצף ורצתי לעיין בספר שוב, אבל הפעם נזכרתי לשאול כמה שאלות מטרידות בנוגע לשיטה אותה מציע הספר, שאלות כמו-איך אפשר להמשיך ולהיות סטודנטית עם תינוק צמוד על הידיים?
איך אפשר לעבוד עם תינוק צמוד על הידיים?האם ביתי באמת תלמד משהו על החיים מלראות אותי כל היום על המחשב?האם היא תפתח בי תלות מוגזמת?האם תינוקות בהודו באמת יותר עצמאיים ומאושרים ? והאם כל השיטה הזאת באמת מתאימה לחיים המודרניים?חשבתי על השאלות האלה מידי פעם, ולפני שהספקתי להבין שאני עומדת להיות אמא,ים נולדה.
אחת המתנות שקיבלתי ללידה מחמתי היו הספרים של הלוחשת לתינוקות. היא סיפרה לי שהחותנות של חברה שלה רואות את הספר כתנ"ך ולא עושות דבר עם התינוק מבלי להתיעץ בספר. התחלתי לקרא את הספר ביד אחת, כשביד השניה החזקתי את ים בעודה יונקת. בהתחלה הוא נראה מתוק וחינני (למרות שהעיצוב של העטיפה מזעזע) אך כבר בפרק הראשוןלא נראה לי כל הסיפור הזה של שגרה מובנית. מה לי ולשגרה?
כשהגעתי לפרק השלישי בערך, קצת הצטערתי שלא קראתי את הספר לפני הלידה. אולי עדיף לסבול משגרה ולא להפוך לפעמים למוציץ אנושי? אולי עליי לשנות למין הקצה את כל גישת ההורורות שלי?
בינתיים סיימתי את הספר עם תינוקת (מהממת) בת 3 חודשים, ובלי שיטת הורות שניתן לקרא עליה באיזשהו ספר.החיים של ים מאד רחוקים משגרת ה"איזי", ולא נראה לי שהיא סובלת משגרת היום המבולגנת שלנו.
למעשה אפשר לומר שמה שמשותף לשתי התאוריות האלה לגידול ילדים והוא כנראה לא מבדיל בין הורות מהמזרח לבין הורות מהמערב הוא,תשומת לב לילד, התייחסות אליו בכבוד, וביטחון בגישה ההורית.
בשלושת אלה אין ספק שאני מצטיינת. פיתחתי את גישת מור האישית שלי לגידול ים, בה אני מנסה להתבונן בה ולהחליט למה היא זקוקה, בלי לפחד שהיא תהיה מפונקת, בלי לקבוע לה לוחות זמנים, בלי לשאת אותה כל היום על הידיים, ובלי לחשוש בכל פעם שהיא לא איתי לרגע.
בחרתי לגדל אותה בגישה חופשית, לקחתי חופש של סימסטר שלם בכדי להכיר אותה ולגדל אותה בנחת ובאהבה, ואומנם שני הספרים נתנו לי הרבה ידע וחומר למחשבה, אך אף אחד מהם לא שיכנע אותי שעלי ללכת בניגוד לאינסטינקטים שלי ולעשות משהו שלא מרגיש לי נכון. אני בטוחה שיוצא לי לטעות מידי פעם, ושאני אגלה בעתיד עוד טעויות שעשיתי, אבל בעיני זה חלק מהמהות ההורית, וגם חלק מהקסם של להפוך לאמא, וזה לא בא בקלות, וזה לפעמים מאד מבלבל אבל נראה לי שאם אני אגדל את ים לפי מתכון, זאת תהיה הטעות הגדולה ביותר.
