כן, הגיע הרגע, רשמתי את ים הקטנה היפה שלי למשפחתון. אני לא מאמינה.
טוב, אומנם יש לי עוד חודשיים, עד שבאמת אני אצטרך להפקיד את האוצר היקר לי בעולם בידי
מטפלת במשפחתון. אבל אני כבר בסרטים.
היא בטח תשתעשע כל היום עם עוד 12 זעטוטים, וכמו שאני מכירה אותה עד היום- היא תעשה לכולם בי"ס,
ואני, לפחות בחודשים הראשונים- לא אפסיק לחשוב עליה לדקה.
בחודשיים האחרונים לא פסחתי על אף משפחתון בסביבה, וראיתי סוגים שונים ומשונים של בתי גידול לפצפונים.
וההחלטה באיזה מהם לבחור ממש לא הייתה קלה!
בסופו של דבר החלטתי לבחור בגן של נעמ"ת שבו 14 ילדים עם 3 מטפלות, והוא תחת פיקוח ממשלתי.
אם היו אומרים לי שזה מה שאני אבחר לפני שלושה חודשים, לא הייתי מאמינה.
משום מה הייתה לי סטיגמה- שבגלל שיש בגן סיבסוד לאמהות עובדות, מגיעים אליו ילדים ממשפחות מעוטות יכולת, ומי רוצה שהילד שלו יהיה במעון עם ילדים ממשפחות נזקקות???
למזלי, בטעות נכנסתי לנע"מת אחרי שכבר הייתי מיואשת מלמצוא מעון שמוצא חן בעיני. הדבר הראשון שפגשתי שם ושגרם לי לשנות את דעתי המעוותת לגבי המעון, היה ילדים.
איך שנכנסתי למתחם, ילדים מקסימים ברכו את פניי לשלום, הם היו חייכנים, שלווים, שמחים ואנרגטיים, וראו על פניהם שכל צרכיהם מסופקים. הילדים היו מה ששכנע אותי, כבר מהתחלה, שאולי טעיתי, וששווה להתעקב ולבחון את המקום.
מאז אותו היום שביקרתי במעון לראשונה, הייתי שם עוד 8 פעמים. (לא רק בגלל שאני קצת חרדתית אלה גם כי הגן נמצא רק 5 דקות הליכה מהבית שלנו.).
ובכל פעם הילדים התנהגו באותה חיות ושמחה, ונראו נקיים רגועים ומפותחים יחסית לגילם.
במעון ישנה מנהלת שהיא אחראית אך ורק לקשר עם ההורים ולניהול ענייני הבירוקרטיה, היא בכלל לא מטפלת בילדים, והיא פנויה לקבל שיחות ומהורים ותת להם דיווח בכל שעות היום.
הגן נמצא בפיקוח של משרד הת"מת, משהו שאין באף גן פרטי, ועל-כן הכל שם מתוקתק ומנוהל לפי תקנים- המטבח הנקי ביותר שראיתי בין כל הגנים- האוכל טרי טרי מדי יום וניתן על פי יעוץ של תזונאית. ומידי יום הם שומרים דגימות של המזון מאותו היום- למקרה שיחשדו שמזון מסוים גרם למחלה וכו'...
בקיצור, המקום מאד מצא חן בעיני, וגם בעיני בן זוגי שעסק גם הוא בחינוך, ואף עבד שנה שלמה כסייע בגנון בקיבוץ מפורסם.
ובכל זאת אני יודעת שלהשאיר את ים שלי במעון לא יהיה קל. למרות שאני יודעת שאין ברירה, ושאני חייבת לחזור ללימודים, ושהיא צריכה חברה, ושזה חלק ממסלול החברות בחברה שלנו, בא לי שהיא תישאר איתי ככה בבית לנצח, עם סדר היום שלנו, ועם הפינוק, ועם כל הרגעים הקסומים של גילויי משותף.
נראה מה יהיה בעוד חודשיים, האם אני אצליח להיות בוגרת ולשים אוה בגן בטוחה והחלטית, ולהיראות כאילו זה הדבר הכי רגיל, או שבטח אני אבכה כמו ילדה קטנה, כן, כנראה שיהיה לי יותר קשה אפילו ממה שיהיה לים.
ולמרות הכל בתוך תוכי אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון, ושזה קשה לי רק בגלל שלפעמים קשה יותר לעשות את הדבר הנכון יותר מאשר כל דבר אחר.
טוב, אומנם יש לי עוד חודשיים, עד שבאמת אני אצטרך להפקיד את האוצר היקר לי בעולם בידי
מטפלת במשפחתון. אבל אני כבר בסרטים.
היא בטח תשתעשע כל היום עם עוד 12 זעטוטים, וכמו שאני מכירה אותה עד היום- היא תעשה לכולם בי"ס,
ואני, לפחות בחודשים הראשונים- לא אפסיק לחשוב עליה לדקה.
בחודשיים האחרונים לא פסחתי על אף משפחתון בסביבה, וראיתי סוגים שונים ומשונים של בתי גידול לפצפונים.
וההחלטה באיזה מהם לבחור ממש לא הייתה קלה!
בסופו של דבר החלטתי לבחור בגן של נעמ"ת שבו 14 ילדים עם 3 מטפלות, והוא תחת פיקוח ממשלתי.
אם היו אומרים לי שזה מה שאני אבחר לפני שלושה חודשים, לא הייתי מאמינה.
משום מה הייתה לי סטיגמה- שבגלל שיש בגן סיבסוד לאמהות עובדות, מגיעים אליו ילדים ממשפחות מעוטות יכולת, ומי רוצה שהילד שלו יהיה במעון עם ילדים ממשפחות נזקקות???
למזלי, בטעות נכנסתי לנע"מת אחרי שכבר הייתי מיואשת מלמצוא מעון שמוצא חן בעיני. הדבר הראשון שפגשתי שם ושגרם לי לשנות את דעתי המעוותת לגבי המעון, היה ילדים.
איך שנכנסתי למתחם, ילדים מקסימים ברכו את פניי לשלום, הם היו חייכנים, שלווים, שמחים ואנרגטיים, וראו על פניהם שכל צרכיהם מסופקים. הילדים היו מה ששכנע אותי, כבר מהתחלה, שאולי טעיתי, וששווה להתעקב ולבחון את המקום.
מאז אותו היום שביקרתי במעון לראשונה, הייתי שם עוד 8 פעמים. (לא רק בגלל שאני קצת חרדתית אלה גם כי הגן נמצא רק 5 דקות הליכה מהבית שלנו.).
ובכל פעם הילדים התנהגו באותה חיות ושמחה, ונראו נקיים רגועים ומפותחים יחסית לגילם.
במעון ישנה מנהלת שהיא אחראית אך ורק לקשר עם ההורים ולניהול ענייני הבירוקרטיה, היא בכלל לא מטפלת בילדים, והיא פנויה לקבל שיחות ומהורים ותת להם דיווח בכל שעות היום.
הגן נמצא בפיקוח של משרד הת"מת, משהו שאין באף גן פרטי, ועל-כן הכל שם מתוקתק ומנוהל לפי תקנים- המטבח הנקי ביותר שראיתי בין כל הגנים- האוכל טרי טרי מדי יום וניתן על פי יעוץ של תזונאית. ומידי יום הם שומרים דגימות של המזון מאותו היום- למקרה שיחשדו שמזון מסוים גרם למחלה וכו'...
בקיצור, המקום מאד מצא חן בעיני, וגם בעיני בן זוגי שעסק גם הוא בחינוך, ואף עבד שנה שלמה כסייע בגנון בקיבוץ מפורסם.
ובכל זאת אני יודעת שלהשאיר את ים שלי במעון לא יהיה קל. למרות שאני יודעת שאין ברירה, ושאני חייבת לחזור ללימודים, ושהיא צריכה חברה, ושזה חלק ממסלול החברות בחברה שלנו, בא לי שהיא תישאר איתי ככה בבית לנצח, עם סדר היום שלנו, ועם הפינוק, ועם כל הרגעים הקסומים של גילויי משותף.
נראה מה יהיה בעוד חודשיים, האם אני אצליח להיות בוגרת ולשים אוה בגן בטוחה והחלטית, ולהיראות כאילו זה הדבר הכי רגיל, או שבטח אני אבכה כמו ילדה קטנה, כן, כנראה שיהיה לי יותר קשה אפילו ממה שיהיה לים.
ולמרות הכל בתוך תוכי אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון, ושזה קשה לי רק בגלל שלפעמים קשה יותר לעשות את הדבר הנכון יותר מאשר כל דבר אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה